ביקורתיות

reefמתוך: "חכמת המזרח" מאת: ניסים אמון
(הופיע גם כאן)

שונית אלמוגים היא מקום שוקק חיים וצבע שבו דרים יחדיו מאות מינים שונים של צמחים ובעלי חיים. בשונית האלמוגים לאף אחד אין את הצורך להיות ביקורתי באופן מיוחד. למרות ההבדלים והגיוון הרב, כל רכיכה יודעת להתעסק בשלה וכל דג משתדל לא להתערב איפה שלא מוכרחים.

מדי פעם מופיע צוללן אנושי עם מסכה ובלון חמצן, וכמו כולם, גם הוא לא ביקורתי. נעים לצוללן להיות אורח בביקור תלת מימדי במעמקי הים. לצלול ופשוט ליהנות מהעושר והיופי הרב שהטבע מציע.

שונים הם פני הדברים בריף האנושי שמעל פני המים. גם בו יש הבדלים וגיוון רב, אבל אצלנו לכל אחד יש דעה על כולם וביקורתיות היא תחביבו העיקרי של האדם בשונית האנושית.

דג אדם אשר התיישב בתוך ריבוע משלו, תמיד יהיה לו מה לומר על שכניו: המלפפון הזה אידיוט, הסרטן הולך עקום, הדגיגונים חסרי אופי, הדג הכסוף עסוק בשטויות, הצלופח חלקלק, וכל השאר מוגבלים ושטחיים. ככה זה בשונית בני האדם, בכל פינה, בכל העולם.

תופעת הביקורתיות כל כך נפוצה עד שרבים רואים בה יתרון ומטפחים אותה בהתמדה. לפני אלפיים וחמש מאות שנה בהרצאה על הביקורתיות אמר הבודהה משהו יפה מאוד: "הטעות של הזולת מתגלה בקלות ומפתה מאוד להצביע עליה, אבל כל אחד מעדיף להחביא את המגרעות של עצמו, כמו מהמר לא ישר שמחביא קלף ביש מזל".

הבודהה אמר את מה שאבותינו הבדואים אמרו כבר הרבה לפניו: הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו!
מהי אם כן הדבשת שלי שאני לא מצליח לראות? – זו השאלה היחידה שאנשים ביקורתיים אף פעם לא שואלים.

כדי לפצח תעלומה חמקמקה זו יש להבין שהדג-גמל האנושי לא מסוגל לבוא בביקורת אל הדבשת של עצמו כי הביקורת עצמה נולדת ובאה מתוך אותה דבשת עצמה שנדבקה לו אל הגב. בודהה הסביר זאת טוב יותר ואמר שאם אנו מתמכרים להרגל להקשיב אל "הקול הביקורתי" שבתוכנו, אנו תורמים להעצמת מהלך הביקורתיות הבלתי פוסק. ככל שזרם מחשבות זה מתגבר, כך האושר הפנימי הולך ומתרחק.

בני האדם אוהבים לטייל בחו”ל, לצעוד יד ביד ולהרגיש כמו צוללנים בשונית אלמוגים חדשה. השלטים של החנויות כתובים בשפה לא מובנת, סגנון הבנייה שונה, המדרכה מרוצפת לוחות אבן, אוניה צופרת ברעש גדול, תמנונים לחים תלויים על מוט מחוץ למסעדה בנמל, ואלמנות מסתוריות מתהלכות בשחורים. אנו נהנים בחו”ל וחבל לנו לבזבז זמן יקר על דעתנות ועל להיות בעד או נגד מה שרואים. שם בחו”ל אנו מבינים היטב שזה רק יהרוס את האווירה והחוויה הקסומה, אבל באיזו קלות אנו שוכחים זאת מיד עם חזרתנו לשגרה.

המחיר שאנו משלמים על הביקורתיות הוא כבד. אבל רובנו, למרבה הצער, מכורים לקול הפנימי שמתמחה בלמצוא מה לא בסדר ויש לו מה להגיד על כל דבר. הקול הפנימי הזה, שגר בתוך הגיבנת שאנחנו לא מצליחים לראות, הבטיח לעצמו בדרך מתוחכמת מגורי קבע טפיליים בתוכנו, וכל זה בזכות תחושת העליונות הנעימה שהוא מעניק לנו בזמן שהוא משלח את הביקורת המתנשאת שלו לכל עבר.

אם בתוך תוכנו לא האמנו שאנחנו באמת טובים, ומישהו אחר מעניק לנו הרגשה כזו, לא סביר שנמהר לוותר עליו. המסר הבודהיסטי הוא להחליט להסיר את הגיבנת ולוותר באופן מודע על הביקורתיות הכפייתית. רצוי לא רק להחליט אלא לכתוב את זה על ניירות צבעוניים ולהדביק על כל המראות בבית.

הישג רוחני גדול ביותר הוא כשיום אחד פתאום מבינים שאנחנו לא מעל ולא מתחת לאף אחד אחר. להבנה הזו, כשהיא לא אינטלקטואלית בלבד אלא חודרת עמוק אל תוך מערכת ההפעלה, יש ערך רב. מי שחש שהוא לא מעל אף אחד אחר תמיד יקפיד שלא להתנשא בדבריו. מי שיודע מבפנים שאינו נחות מאף אחד אחר, יחדל לבקר אחרים כדי להרגיש יותר למעלה.

מרגע לרגע, ללא שיפוטיות,
האמת שאנו מחפשים
הופכת להיות המציאות עצמה.
בליל קיץ חם,
לא צריך ביקורתיות כדי לפתוח את החלון.
בסתיו, ללא דעתנות,
מוציאים את נעלי החורף מהארון.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים